אישה צעירה שאובחנה בגיל 16 עם סכיזופרניה שבעקבותיה התפרצה מיאסטניה גרביס, סבלה ממצוקה נשימתית חמורה מספר פעמים במהלך שבע שנים מהאבחנה הראשונית, עקב מתן תרופות פסיכוטרופיות. כל החמרה נשימתית נפתרה עם מתן טיפול אנטיכולינרגי והחלפת הטיפול הפסיכיאטרי.

בשנת 2009 אובחנה נערה בת 16 עם סכיזופרניה פרנואידית, בעקבות תלונות של הזיות ואשליות. היא החלה טיפול באולנזפין (Olanzapine – Zappa, Zyprexa) במינון שנע בין 5 ל- 20 מ"ג ליום. לאחר מספר ימי טיפול הופיעו דיסטוניה, קשיי בליעה וקשיי נשימה. תסמינים אלו התקדמו במשך שבוע, עד אשר קשיי הנשימה סיכנו את חיי המטופלת. בהתחשב בעלייה ההדרגתית בחולשת השרירים וקשיי הנשימה, עלתה האפשרות כי מדובר בהתפרצות של מיאסטניה גרביס (myasthenia gravis - MG). הטיפול באולנזפין ובתרופות פסיכוטרופיות אחרות הופסק, הנערה הועברה למחלקה לטיפול נמרץ בבית חולים אחר להמשך טיפול ובוצע פיום קנה (tracheotomy).

בדיקה סרולוגית שנמצאה חיובית לנוגדנים לקולטן לאצטילכולין וממצא של גידול בבלוטת התימוס (תימומה) בסריקת CT אישרו את האבחנה של MG. הוחל טיפול בפירידוסטיגמין (Pyridostigmine, מינון לא ידוע) ובוצעה כריתה של התימומה. לאחר שיפור ניכר בתסמינים, המטופלת שוחררה לביתה.

חמש שנים אחר כך, בשנת 2014, הופסק הטיפול בפירידוסטיגמין. חלה הפוגה בתסמינים הנפשיים ובתסמיני MG ללא כל טיפול תרופתי והמטופלת תפקדה היטב.

במרץ 2016, בעודה בת 23, התסמינים הנפשיים חזרו והיו בלתי יציבים ולכן הוחל טיפול באמיסולפריד (Amisulpride – Pride, Solian) במינון 200 מ"ג ליום, יחד עם ביפידן (Bipiden, מכיל נגזרת של ביפרידן [Biperiden hydrochloride - Dekinet]) במינון 1.5 מ"ג ליום. עם זאת, התנודה בתסמינים הנפשיים המשיכה והמטופלת התלוננה בנוסף על חולשה מעייפת. מסיבה זו המטופלת הופנתה לאשפוז במחלקת פסיכיאטריה.

בלילה הראשון לאשפוז היא קיבלה 5 מ"ג דיאזפין (Diazepine - Valium) לסיוע בשינה. בצהרי היום הבא התפתחו מצוקה נשימתית וצניחת עפעפיים (ptosis), אשר חלפו עם הזרקת נאוסטיגמין (Neostigmine - Hameln) לשריר. עקב חשד להחמרת MG הוחל טיפול בטבליות פירידוסטגימין ברומיד במינון 180 מ"ג ליום כטיפול אחזקתי.

עם החמרת תסמיני הסכיזופרניה, ביניהם אגיטציה ואשליות, הוחל טיפול בפליפרידון (Paliperidone – Invega, Trevicta, Xeplion) במינון 3 מ"ג ליום, אשר הביא לשיפור משמעותי תוך חמישה ימים בחולשת השרירים ובקשיי הנשימה, אך לא השפיע על התסמינים הנפשיים, ומסיבה זו הועלה המינון לאחר חמישה ימים ל- 6 מ"ג ליום ולאחר 10 ימים ל- 9 מ"ג ליום. חל שיפור בכל התסמינים לאחר חודש באשפוז והמטופלת שוחררה לביתה במצב פסיכיאטרי וגופני יציב.

התחלת טיפול בתרופה פסיכיאטרית עלולה לגרום להחמרה בתסמיני MG. גורמים ידועים להידרדרות זו כוללים הזרקות של בנזודיאזפינים, כגון לורזפאם (Lorazepam - Lorivan) ודיאזפם (Diazepam - Assival), תרופות אנטיכולינרגיות ותרופות אנטי-פסיכוטיות מסוימות בעלות השפעה אנטיכולינרגית, כגון אולנזפין, קווטיאפין (Quetiapine – Queti, Seroquel) וקלוזאפין (Clozapine – Leponex, Lozapine). בתיאור מקרה זה ובדיווחים קודמים, החמרה של תסמיני MG אירעה לאחר הישנות של סכיזופרניה או עם מתן תרופה פסיכוטרופית. תסמיני MG עשויים להיחשב בטעות כתופעות לוואי של התרופות, אך יש לשקול התפרצות MG כאשר מתפתחת מצוקה נשימתית שמחמירה עם מתן תרופות פסיכוטרופיות. במקרים אלו, ניתן לפתור את קשיי הנשימה עם תרופה אנטיכולינרגית.

 מקור: 

She S, Yi W, Zhang B, Zheng Y.

Worsening of Myasthenia Gravis After Administration of Antipsychotics for Treatment of Schizophrenia: A Case Report and Review of Literature

 J Clin Psychopharmacol. 2017 Oct;37(5):620-622. doi: 10.1097/JCP.0000000000000741.

http://journals.lww.com/psychopharmacology/Citation/2017/10000/Worsening_of_Myasthenia_Gravis_After.24.aspx

 

 

נושאים קשורים:  סכיזופרניה,  לנזפין,  זאפה,  זיפרקסה,  מיאסטניה גרביס,  קשיי נשימה,  תרופות אנטיכולינרגיות.,  תיאור מקרה