הפסקת טיפול בסכיזופרניה במהלך ניסויים קליניים מהווה אתגר משמעותי, במיוחד בתחילתן של התערבויות ארוכות טווח. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסו לאחרונה בכתב העת Psychiatry Research, ביקשו החוקרים לזהות מנבאים להפסקת טיפול בסכיזופרניה במשך מעקב של 18 חודשים.
עוד בעניין דומה
המחקר הנוכחי כלל 102 נבדקים עם סכיזופרניה אשר היו בתחילת הטיפול (רב מרכזי). המחקר ארך 18 חודשים, בהם הוקצו הנבדקים לקבלת טיפול קוגניטיבי (Cognitive Enhancement Therapy, n=58) או טיפול תומך מועשר (Enriched Supportive Therapy ,n=44).
מודלים של רגרסיה לוגיסטית בינארית חד ורב משתנים בחנו הבדלים בתוצאים דמוגרפיים, קוגניטיביים והתנהגותיים בין המשתתפים שהשלימו את הטיפול לבין אלה שהפסיקו אותו.
תוצאות המחקר הדגימו כי 53 משתתפים (52%) הפסיקו את הטיפול, ללא הבדל משמעותי בשיעור ההפסקות בין קבוצות הטיפול. מנבאים רב משתנים משמעותיים של הפסקת הטיפול כללו: מנת משכל (לינארית) ופתרון בעיות (עקמומיות).
לפי מודל הניבוי, בתחילה, ככל שהציונים של יכולת פתרון בעיות גדלו, ההסתברות לאי השלמת טיפול גדלה. עם זאת, לאחר ציון של 41, ההסתברות שלא להשלים ירדה עם העלייה בציון. לאנשים שלא השלימו טיפול היו ציוני IQ נמוכים משמעותית בהשוואה למסיימים.
ניתוחי פוסט-הוק הצביעו על כך שמשתתפים שהפסיקו את הטיפול לפני אמצע הטיפול היו בעלי האתגרים האינטלקטואליים הגדולים ביותר. מתוצאות מחקר זה עולה כי ככל הנראה, המנבאים המשמעותיים ביותר להפסקת הטיפול בסכיזופרניה הם מנת משכל ויכולת פתרון בעיות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה