במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Dermatology, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין שימוש באיזוטרטינואין לבין הסיכון להתאבדות והפרעות פסיכיאטריות.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו חיפוש של מאמרים ב-PubMed, Embase, Web of Science ו-Scopus עד 24 בינואר 2023. מחקרים אקראיים ומחקרים תצפיתיים נכללו אם הם דיווחו על הסיכון המוחלט, הסיכון היחסי וגורמי הסיכון להתאבדות והפרעות פסיכיאטריות בקרב משתמשי איזוטרטינואין. הסיכון להטיה הוערך באמצעות סולם Newcastle-Ottawa. החוקרים איחדו את הנתונים באמצעות מטא-אנליזות משוקללות בשונות הפוכה. החוקרים מדדו הטרוגניות באמצעות סטטיסטיקת I2, וביצעו ניתוחי מטה-רגרסיה.
סך של 25 מחקרים שכללו 1,625,891 משתתפים נכללו בסקירה ו-24 במטה-אנליזה. בין המחקרים שנכללו, גילם הממוצע של המשתתפים נע בין 16 ל-38 שנים, והתפלגות לפי מין נעה בין 0% ל-100% גברים.
תוצאות המחקר הדגימו כי לפי מידע מ-2 עד 8 מחקרים, הסיכון המוחלט בשנה אחת להתאבדות, ניסיון התאבדות, מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית, היה פחות מ-0.5%. לעומת זאת, הסיכון המוחלט בשנה אחת לדיכאון היה 3.83% (רווח בר סמך 95%: 2.45-5.93, 77%= I2), בהתבסס על נתונים מ-11 מחקרים.
משתמשי איזוטרטינואין היו בסבירות נמוכה יותר מאשר אנשים שאינם משתמשים לניסיון התאבדות לאחר שנתיים (יחס סיכונים, 0.92; רווח בר סמך 95%: 0.84-1.00, 0%= I2), 3 שנים (יחס סיכונים, 0.86; רווח בר סמך 95%: 0.77-0.95, 0%= I2), ו-4 שנים (יחס סיכונים, 0.85; רווח בר סמך 95%: 0.72-1.00, 23%= I2) לאחר טיפול.
איזוטרטינואין לא היה קשור לסיכון לכל ההפרעות הפסיכיאטריות (יחס סיכונים, 1.08; רווח בר סמך 95%: 0.99-1.19, 0%= I2). בנוסף, במטא-רגרסיה, החוקרים מצאו כי מחקרים עם משתתפים בגיל מבוגר יותר דיווחו על סיכון בשנה אבסולוטי נמוך יותר לדיכאון. יתר על כך ראו שבמחקרים עם אחוז גבוה יותר של משתתפים שהם גברים, דיווחו על סיכון מוחלט בשנה גבוה יותר להתאבדות.
תוצאות המחקר מצביעות על כך שברמת האוכלוסיה, שימוש באיזוטרטינואין אינו מעלה את הסיכון להתאבדות או למצבים פסיכיאטריים, אלא זה אפילו עלול להוות סיכון נמוך יותר לנסיונות התאבדות שנתיים עד ארבע שנים לאחר הטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
