תיאוריות של תפקוד האמיגדלה הן מרכזיות בהבנה של הפרעות פסיכיאטריות ונוירו-התפתחותיות. עם זאת, ידע מוגבל בהרכב המולקולרי והתאי של האמיגדלה מעכב מחקרים שמטרתם לפתח טיפולים והתערבויות חדשות.
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת The American Journal of Psychiatry ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך את הרכב תאי האמיגדלה כדי לעזור לגשר על הפער בין מודלים פרה-קליניים לבין הפרעות פסיכיאטריות ונוירו-התפתחותיות אנושיות.
החוקרים ניתחו רקמה מתת גרעיני אמיגדלה מרובים הן בבני אדם (שלושה זכרים) והן בקופי רזוס (שלושה זכרים). רצף RNA חד גרעיני בוצע כדי לאפיין את התעתיקים של גרעינים בודדים.
תוצאות המחקר הדגימו כי קיימת הטרוגניות מהותית בין האזורים, אפילו כשהם מוגבלים לנוירונים מעכבים או מעוררים. בהתאם לעבודות קודמות, הנתונים מדגישים את המורכבות של גנים בודדים המהווים כסמנים למיקוד ייחודי לסוגי תאים ספציפיים.
אנליזות בין מינים מראות שמודל קופי הרזוס מתאים היטב להבנת האמיגדלה האנושית, אך קיימות גם מגבלות. לדוגמה, מקבץ תאים בגרעין הונטרו- לטרלי של האמיגדלה (ventral lateral-vLa) מועשר בבני אדם ביחס לקופי הרזוס. בנוסף, הנתונים מתארים מקבצי תאים ספציפיים עם העשרה יחסית של גנים הקשורים להפרעה. ניתוחים אלה מצביעים על מקבץ תאי vLa המועשר בבני אדם כרלוונטי להפרעת הספקטרום האוטיסטי, מה שעלול להדגיש פגיעות להפרעות נוירו-התפתחותיות שהופיעו באבולוציה של הפרימטים האחרונה.
יתר על כן, מקבץ תאים המבטאים סמנים לתאים משולבים מועשר עבור גנים שדווחו במחקרי אסוציאציה של נוירוטיות, הפרעות חרדה והפרעות דיכאון בכל הגנום האנושי.
החוקרים הסיקו כי ממצאי המחקר שופכים אור על הרכב האמיגדלה ומזהים סוגי תאים ספציפיים שניתן לתעדף במחקר מדעי בסיסי כדי להבין טוב יותר את הפסיכופתולוגיה האנושית ולהנחות את הפיתוח של טיפולים פוטנציאליים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
